אם וכאשר מתחילתה האות הן לא נכתבה כמו שצריך, מכיוון שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק על

עבודות ספר מקצוע מיוחד
הכנסת ספר תורה ספרדי
הכנת שכתוב האחרון בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
אחר טקסט התורה, כגון יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים על אודות עורות בעלי חיים, והאם כתבם על שכבות שונה כנייר או לחילופין עור סקי הנם פסולים. דין זה נדע במקצועיות למשה מסיני[1]. וגם בקבוצת העורות, מותרים לעשות הקלף פשוט עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה הזמן דווקא במין עם החיים, ואף חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או אולי טרפה, מותר לספר על עורה עיתון תורה. המתארת את עור סקי אצל דגים אי אפשר להגיד טקסט עבודה, מפני עם זוהמא[2].

על מנת להכין את אותן עור הבהמה לכתיבה, מתופעל לעבדו. העיבוד נבצע על ידי הענקת עורינו בסיד או אולי בכלי אחר (כעפצים) השואב מצד עורינו אחר הנוזלים שעשויים להתרחש בו, וכך העור מסוגל להתחולל שנים והוא לא להירקב. העיבוד בסיד הוא הנהוג רוב קהילות מדינה, ועיבוד בעפצים נוהגים במדויק על ידי יהדות תימן.

השינויים המתויירים מצד נספח סוגים העיבודים: בעיבוד בסיד: ידינו עפ"י רוב והוא לא נמלח, והסיד היא בעצם בערך החומר הגורם היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן היא בעצם לבן וקשה, והאותיות שנכתבות לתכנן אותו ניזוקות במגע שיש להן מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הנם מוצרים הכרחיים להצלחה בעיבוד, הקלף לוקח גוון לחמם ומרקמו שנתיים מבריק, והאותיות הנכתבות באחריותו ניזוקות לא ממש במגע אלו שיש להן של מים.

העיבוד יכול שיהיה לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, לא טוב.

שרטוט
הקלף צריך להיות משורטט ערב הכתיבה, והאם עוצב ש שרטוט שלילי. את אותן השרטוט עושים כתוצאה של מרצע, ומצווה מן המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינם יהיה לשמה. מנין השורות היא בעצם 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבעת שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מתנהלת איך שגגי הכתוב נוגעות בשרטוט. מושם להיזהר שהן לא להגיד שלוש מילים מבחוץ לשרטוט, והאם חיבר בדיעבד באופן כללי מילה מחוץ לשורה מעתה ואילך לה - הינה כשרה. מוניטין מכובד השם שלו שיצאו מתוכם מספר תווים מחוץ לשיטה גרוע. יצאה אות , או לחילופין יותר מידי וותק ה' מהסביבה לשיטה - תקין.

תפירה
בתום כתיבת שכתוב אל ה הקלף, תופרים את אותן היריעות הנה לזו אלו שיש להן גיד. התפירה חייבת לתכנן לשמה.

את היריעה הראשונה והאחרונה תופרים לעץ החיים שלכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה כאשר מותר למשוח את אותה הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בידי משיחה הוא מתייפה הקלף, והכתיבה על גביו קלה ומהירה שנתיים, אמנם נחלקו האחרונים במידה ש יש במשיחה הינו חציצה בין הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנים מאירות פסק שמצווה והידור לומר הכול על קלף משוח, שרוב הבא לייפות את אותם הכתב כלל חוצץ. ברם ואלה לשיטה היא קיים להיזהר הן לא למשוח משיחה עבה מדי, העלולה ברבות בימים להתפורר ולבקע את אותם שכתוב שעל גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הנו חציצה בין הדיו לקלף, ומשום כך באופן כשיקלפו את אותו המשיחה הדיו יפול- מעצב השיער פסול, איזה מה אם וכאשר הדיו מגיע שיטת המשיחה ונספג בקלף- הצבע כשר.

למעשה, לכתחילה יש להחמיר ואינו למשוח את אותה הקלף[3], אבל בסקטור העומדות טקסט משוח, מותר לעיין ב ש ולברך עליו[4].

היוצר סת"ם

צורת סימני אלפבית הביא לפרסום הסת"ם, בתבנית דרך הנכס יוסף
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – ערך סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יספיק סת"ם
נכתב ע"י סת"ם הנו הביא לפרסום שבו משתמשים לכתיבת ספרי מקצוע מיוחד, מגילות, מזוזות ותפילין. הביא לפרסום זה מותקן אחר סופרי הסת"ם ונכתב על ידי קנה אם נוצה בדיו סת"ם על גבי קלף. לקובץ טקסט הסת"ם תמונות מרובעת אופיינית, והוא מעוטר בתגים מעל מילים מסוימות. כתב הגיע אנו לא מפוסק או גם מנוקד. קיים שני רמות ערך מרכזיים, כתב אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכה למשה מסיני הינה שיש להגיד את אותן הסת"ם בדיו. תקנות יספיק הסת"ם מרובים הנם, אלו מ 2 הטענות העיקריות לדיו הסת"ם הנן שחרוּת וקיום לנצח. הדיו תלוי מפיח להבת נר, שרף עץ, מיהו עפצים, גומא וממרכיבים קליינטים.

שחיקה פשוט של הקלף או הדיו תלוי להפוך עיתון עבודה תיקני להגיד מקצוע מיוחד רע, בשל דהיית אותיות עד אותיות, או גם שחיקת הדיו מן הקלף. ספר תורה מעין זה דינו גניזה.

תקין הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תכנון ספרי אומנות מיוחדת, תפילין ומזוזות
תקין הפרויקט והכתיבה של עיתון התורה הינם המורכבים והחמורים ביותר מצוי תשמישי הקדושה ביהדות. יצירת טקסט התורה מבוצעת באמצעות כלי שהוכשר לכך בהשוואה, בשם סופר סת"ם. טקסט התורה עומד להיפסל מחמת בעיות שונות שהנפוצות שהינם אלו טעות בכתיבה, מילה חסרה או מיותרת או אולי מילה שכתובה אם וכאשר לא אמין ומקצועי. בספר עבודה רע למצוא במרבית הפוסקים אי אפשר למצוא לקרוא בציבור, ויש מקום לתקנו אם וכאשר הדבר מוצלח. לפי הרמב"ם קיימים עשרים סידורים שפוסלים את ספר התורה, וכן אם אחד מהם קיים כש, היא בעצם נחשב "כחומש מתוך החומשין שמלמדין שבהן התינוקות שאין בו בו קדושת טקסט אומנות מיוחדת שאסור קורין וש ברבים"[5].

כדלקמן המנהגים הטובים כיום בעריכת עיתון מלאכה הנו ווי העמודים, ולפיו בכל עמודה בספר החלה נוחתות ו', מלבד 5 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

ספר מקצוע ערך ספרדי מתויג
אשר לתייג את אותם האותיות "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה צריך לתייג וכדלקמן את אותה האותיות "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין לתייג.

דרכי התג ההגיונית הינה קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, והאם עשה את אותן התגים ש ראש, כשרים.

בתגים אין כלל אחר הפסול "חק תוכות", על כן אם וכאשר נדבקו התגים מותר להפרידן.

מעולה להגיד ערב התיוג: "אני מתייג לצרכי קדושת ספר תורה", ולפני תיוג מוניטין השם: "לשם קדושת ה'", איזה זרה סיפר כשר עדיף שלא יהיה מעכב.

מיקום שלושת התגים: האותיות ש' ע' ט' : הצלחת הראש השמאלי. שטח התג היחיד: בשליש השמאלי בידי האות.

מצווה מן המובחר לתייג בעלות מספיק בידי ס"ת, אילו מה באופן תייג בעט רפידוגרף והן כשר, על אף שהתיוג יוצא לא הרבה דהוי. קיים עטים כשרים[6], וקיים אינן כשרים.

באופן חוסר תגים וגילו את הפעילות באמצע קריאת התורה, לא קיימת להנמיך ספר תורה נפרד, וקיים לתקנו להבא. ואם אין כל תגים חוק, שלא קיימת טקסט תורה שונה, הספר מלאכה כשר בדיעבד ומותר לקרא אותם ולברך אודותיו.

תיקונים בספר מקצוע
ישנם רע מאוד בספר מקצוע, כגון שחסירה אות עד יתירה אות, או אולי שהאות הן לא כתובה כהלכתה מותר לסדר, כיוון בספר מקצוע מיוחד אינן שהמזוזה שהכתיבה תיהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. והאם נמצא הפסול במרכז קריאת התורה מוציאין עיתון תורה אחר.

אם וכאשר מצויים פיסוק מכיוון האותיות, אם וכאשר שונה צורתה ונראית כשתי תוים כגון: מ' שנפסקה במרכז ונראית דוגמת סימני אלפבית כו, מוציאין עיתון אומנות שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין כלל לנגב את אותה המעצב מלאכה, ויתקנו עם תום הקריאה.

חק תוכות
אם האות נוצרת בידי מחיקה ואסור שיהיה בידי כותב, היא זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, ובינהם תוכנן ו' באתר י' אין לגרד את כל חלק ממנו התחתון על ידי הו' מתוך מטרה שיהיה י', משום שהי' נוצרה על ידי מחיקה אך לא בידי כותב. ענין זה נלמד מהפסוק "וכתב בשבילה ספר כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ואסור שיהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הינה שבית הדין גם לספרא אומנות מיוחדת.

הפסול "חק תוכות" חל מכיוון אם מתחילתה האות אינן נכתבה היטב, מכיוון שאות , נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת די על האות וקילקלה את צורתה, ובין במידה נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה בתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
תכנון טקסט אומנות

הכנת הכתוב בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותן ספר התורה, דוגמת יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים הכול על עורות בע''ח, ואם כתבם על גורם נפרד כנייר או שמא עור אמיתי הינם פסולים. דין זה נדע במקצועיות למשה מסיני[1]. וגם בקבוצת העורות, מותרים לעשיית הקלף לא מורכב עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הגיע הוא רק במין מי שיש לו החיים שלכם, ואפי' חיה ממין הכשר לאכילה שהוא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או גם טרפה, מותר להגיד בדבר עורה עיתון מלאכה. בדבר עור אצל דגים לא קיים לכתוב עיתון אומנות, מפני בעלי זוהמא[2].

במטרה או לעצב את אותם עור הבהמה לכתיבה, מושם לעבדו. העיבוד מבצעים על ידי מתן ידינו בסיד או שמא עם חומר שונה (כעפצים) השואב מצד העור שלנו רק את הנוזלים האפשריים ש, וכך היד יוכל לקרות 2 ואסור שיהיה להירקב. העיבוד בסיד היא הנהוג ברוב קהילות מדינה, ועיבוד בעפצים נהוג באופן ספציפי של יהדות תימן.

השינויים העיקריים בין שני רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: העור כמעט ולא נמלח, והסיד הנו כמעט המשאב הגורם היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הנו לבן וקשה, והאותיות שנכתבות להמציא אותו ניזוקות במגע שיש להן של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הנם חומרי ריסוס נחוצים להצלחה בעיבוד, הקלף לוקח גוון החימום של ומרקמו 2 שנים רכים, והאותיות הנכתבות עליו ניזוקות הרבה פחות במגע במחיר של מים.

העיבוד הוא לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע מאוד.

שרטוט
הקלף הוא משורטט לפני הכתיבה, וכמו כן אם נכתב ללא שרטוט שלילי. את השרטוט יערכו דרך מרצע, ומצווה מתוך המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט הן לא יהיה לשמה. מנין השורות היא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבעת שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מבוצעת כך שגגי האותיות נוגעות בשרטוט. מושם להיזהר שלא לספר 3 מילים מחוץ לשרטוט, ואם כתב בדיעבד אפילו מילה מהסביבה לשורה בהמשך לה - מהווה כשרה. שם טוב השם שלו שיצאו מתוכם מספר סמלים מחוץ לשיטה פסול. יצאה אות זכוכית שבירה או יותר מידי וותק ה' מחוץ לשיטה - טוב.

תפירה
בסיום יצירת שכתוב אל ה הקלף, תופרים את אותה היריעות הוא לזו בעלויות גיד. התפירה צריכה להיות מלווה להביא לשמה.

אחר היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ חיים שלכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה האם מותר למשוח אחר הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בידי משיחה זו מתייפה הקלף, והכתיבה אודותיו פשוטה ומהירה שנתיים, אמנם נחלקו האחרונים במידה ו יש במשיחה זאת חציצה בין הדיו לקלף. שו"ת פנים מאירות פסק שמצווה והידור לספרא המתארת את קלף משוח, שרוב ה-3 לייפות את אותו הכתב לא חוצץ. אולם והן לשיטה הנה מותקן להיזהר אינם למשוח משיחה עבה מהראוי, העלולה ברבות במועדים להתפורר ולבקע את אותה שכתוב הקיים על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הנו חציצה מצד הדיו לקלף, וזאת הסיבה אם כשיקלפו את אותה המשיחה הדיו יפול- המעצב גרוע, אלו מ אם הדיו מגיע דרך המשיחה ונספג בקלף- המעצב קפדני.

כאמור, לכתחילה מותקן להחמיר ובשום פנים ואופן מותר שיהיה למשוח אחר הקלף[3], אולם אירועים בסקטור העומדות ספר משוח, מותר להתקשר אותם ולברך עליו[4].

היוצר סת"ם

שיטת סימבולים חיבר הסת"ם, לאורך שיטת הדירה יוסף
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – ערך סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – יספיק סת"ם
כתב סת"ם היא הביא לפרסום אשר בו משתמשים לכתיבת ספרי תורה, מגילות, מזוזות ותפילין. הביא לפרסום זה הזמן משמש אחר סופרי הסת"ם ונכתב בידי קנה או לחילופין נוצה בדיו סת"ם מרבית קלף. לקובץ טקסט הסת"ם החזות מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים הצלחת סימנים מסוימות. היוצר הגיע איננו מפוסק אם מנוקד. יש את לפרטים נוספים סוגי כתב חשובים, הביא לפרסום אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכה למשה מסיני היא בעצם הקיימות לספר את אותן הסת"ם בדיו. תקנות דיו הסת"ם מרובים הנם, אילו כמה הבקשות העיקריות לדיו הסת"ם הן כדלקמן שחרוּת וקיום לנצח. הדיו הדבר תלוי מפיח להבת נר, שרף עץ, אחד עפצים, גומא וממרכיבים חדשים.

הריסה טבעי בקרב הקלף עד הדיו עומד לשדרג עיתון אומנות תיקני לספרא אומנות מיוחדת גרוע, עקב דהיית סמלים אם סמלים, או שמא שחיקת הדיו מבין הקלף. טקסט תורה כזו דינו גניזה.

תקין הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכנת ספרי אומנות מיוחדת, תפילין ומזוזות
החוקים של העבודה והכתיבה של טקסט התורה הינם המורכבים והחמורים ביותר מבין תשמישי הקדושה ביהדות. יצירת ספר התורה מתנהלת בידי משאב שהוכשר לזאת במיוחד, בשם בעיקר סת"ם. ספר התורה הדבר תלוי להיפסל מחמת בעיות שונות שהנפוצות בהם הנן טעות בכתיבה, מילה חסרה אם מיותרת או אולי מילה שכתובה והיה אם אינם נאמן. בספר אומנות לא טוב לראות רוב הפוסקים לא כדאי לקרוא בציבור, וישנו לתקנו אם הפיתרון אפשרי. על פי הרמב"ם מצויים עשרים התעסקות שפוסלים את כל טקסט התורה, וכמו כן אם אחד מהם מתופעל אשר, הוא נתפס "כחומש מתוך החומשין שמלמדין אשר בהן התינוקות שאין בו בו קדושת עיתון מלאכה ואין קורין ש ברבים"[5].

אחד המנהגים הנפוצים בימים אלה בעריכת ספר מקצוע היא ווי העמודים, ולפיו כמעט כל עמודה בספר החלה באות ו', מעבר עשר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

טקסט מלאכה הביא לפרסום ספרדי מתויג
שהמזוזה לתייג את אותו שכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה אשר לתייג גם את אותן שכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין לתייג.

אופן התג הנהוגה הוא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכמו כן אם עשה את אותו התגים ללא ראש, כשרים.

בתגים אין כלל את אותה הפסול "חק תוכות", על כן אם נדבקו התגים מותר להפרידן.

אדיב לספרא לפני התיוג: "אני מתייג לשם קדושת ספר תורה", ולפני תיוג מוניטין השם: "לשם קדושת ה'", אלו מ זרה סיפר כשר ואינו מעכב.

דירוג שלושת התגים: שכתוב ש' ע' ט' : בנוסף הראש השמאלי. שטח התג היחיד: בשליש השמאלי על ידי האות.

מצווה מתוך המובחר לתייג אלו שיש להן דיו בידי ס"ת, אילו מה באופן תייג בעט רפידוגרף והן טוב, בזמן שהתיוג יוצא מעט דהוי. מצויים עטים כשרים[6], וצריך הן לא כשרים.

אם חסרים תגים וגילו אותו באמצע קריאת התורה, לא קיימת להוציא עיתון מלאכה אחר, ויש לתקנו להבא. ואם אין כלל תגים כל, שלא קיים טקסט אומנות אחר, הספר מלאכה כשר בדיעבד ומותר לקרא אשר ולברך על גביו.

תיקונים בספר מקצוע
נמצא לא טוב בספר מלאכה, כגון שחסירה אות או שמא יתירה אות, או שמא שהאות לא כתובה כהלכתה מותר לתפעל, שכן בספר אומנות לא שהמזוזה שהכתיבה תיהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. ואם יש את הפסול במרכז קריאת התורה מוציאין ספר עבודה שונה.

אם ישנם פיסוק מצד שכתוב, אם השתנה צורתה ונראית כשתי תווים כגון: מ' שנפסקה במרכז ונראית ובינהם תוים כו, מוציאין עיתון מקצוע מיוחד נפרד, ואם לא השתנתה צורתה אין לנקות את אותן מעצב השיער תורה, ויתקנו בתום הקריאה.

חק תוכות
אם וכאשר האות נוצרת באמצעות מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה על ידי כתיבה, הרי הגיע "חק תוכות" והאות פסולה, למשל תוכנן ונבנה ו' באתר י' אי אפשר למצוא לגרד את אותם חלק ממנו שלמטה בקרב הו' במטרה שיהיה י', משום שהי' נתהוותה על ידי מחיקה והוא לא על ידי קופירייטינג. הדבר נחכים מהפסוק "וכתב בשבילה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ואסור שיהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הנו שבית הדין וגם לומר מקצוע מיוחד.
עבודות טקסט מקצוע מיוחד
התורה הינה ספר המצוות, המשפט והחכמות שניתנו לעם ארץ במדבר סיני מיד לאחר העמדתם לעם השם.

התורה המכילה אחר צורך השם שלו המתומצת ברבדים ותתי שטחים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, צריך למטרת הבנתם וידיעתם עוד ועוד עמלים חכמי מדינה שנים, ואפי' כל ימיהם באופן ישיר. התורה הוא המנחה החביבה והגדולה ביותר היכן שנתן בורא עולם לאנושות אחת ל. והינה נחשבת ומוערכת רבות והן בעיני הקב"ה שבראה ארבעת עתיק לבריאת הבריאה . התורה מוכרת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, רפואת עיניים על-תבונית וידיעת השם שלו בתבנית השונות עסקם בבטנך. מכורח חשיבות מקצוע מיוחד, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים עד ל עד מאוד.

מפאת מערכת המשמעותי, ומכוח מצות הדרכת אומנות, יותר מידי יהודי מאמין משתדל להגות בתוכה יותר מידי ניצנים כפי כוחו. לומדיה מעידים אודות עצמם שהרי למידה בצורה מסודרת מעורר גיחוך אשר ומרומם אותם. התורה וקיום מצוותיה הינה מהווה המניע לעיקר השכר בעולם השלישי.

היא נמסרה מחולקת במלואה לשני רהיטים חשובים "תורה שבכתב" שכוללת את התורה צריך נכתבה באמצעות איתן רבינו גדול הנביאים ושאר חלקיו של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותו החוסרים ומשלימה את אותה הבנת התורה שבכתב.

בתורה מושם תרי"ג המצווה של, המחולקות לרמ"ח (248) מצוות "עשה" ושס"ה (365) מצוות "לא-תעשה". חלה חלוקה רוחבית נוספת, מכיוון המצווה של בתוך משאב לחברו ומצוות בין דוחף לחדר.


מידע דברים
1 חלקי התורה
2 מושלם התורה
2.1 תחומי האמונה
2.2 בריאת העולם
3 הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקיו של התורה

ספר תורה כתוב בדבר קלף, הצבע הקדוש ביותר בתורה.
בתורה 10 עצום על ידי ספרי קודש

התורה שבכתב - הוא קובץ הכולל 26 ספרים, בכינוי מייצג בראשי תיבות אחר שלושת חלקיו: אומנות מיוחדת, נביאים וכתובים. מהווה כללי כתבים מקיפים המוצעים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את אותה תולדות אמא אדמה מעת בריאתו, ומתמקד בתולדות אלו שיש להן ישראל עד לתחילת פעילות בית אחר. כמו כן היא בעצם מקיפה קובצי כללים ומצוות, טענות אתיקה, פתגמים וכדו.
התורה הוא החלק המקודש עד מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה באמצעות חיים, ונביאים וכתובים נכתבו על ידי נבואה באמצעות נביאים מיוחדים בתקופות משתנות.
המשנה - קובץ בקרב ההלכות החוקים והמצוות. הנלמד בידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם המסורת הנקרא מלאכה למשה מסיני סוכן מפי איש המקצוע יותר מידי תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לחדש את העברת ההלכות בע"פ שהן לא ישכח בעקבות זאת סיכום כתורה שבכתב. הנו נכתבה במדינה, בלשון הקודש בניב אחר מזה שמוכר מן התנ"ך, המכונה לשון או אולי "עברית משנאית".
התלמוד - ובו נרכוש יידע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי פסקי הלכות ואגדה דנדשים. הנו נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בבבל, בידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית במדינת ישראל בגליל, על ידי האמורא רבי יוחנן.
נספח התלמודים מבוססים הכול על שכבות פרשני והלכתי שהצטבר למשך השנים בקהילה אותה מתקיים כל אדם מה הם. שני הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אחד מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. רוב קורס הנדל"ן בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו מעתה ואילך ספרי פסקי הלכות רבי תוצאות אשר בהם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י רהיטים וכדומה. טקסט ההלכה הראשון שפוסק לא עקום מן התלמוד היא 4 טורים (רבינו יעקב בנו אצל הרא"ש) ועליו נכתב ע"י מרן רבינו יוסף קארו רק את חיבורו הדירה יוסף של הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - טקסט פסקי הלכות המסכם את אותה קובצי הפרשנות והספרים השונ ים צריך נכתבו אודות התלמוד.
ספרים מדהימים נוספים: • טקסט הזוהר • משנה מקצוע מיוחד לרמב"ם • ספרי הקבלה
מקיף התורה

יסוד הדת היא בעצם האמונה בא-ל הזר הראשון והיחיד
תחומי האמונה
המפורסמת עד מאוד היא בעצם רשימתו בידי הרמב"ם שכוללת שלוש מספר עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט עדיף שלא יהיה גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית אצל תורת משה . מכיוון העיקרים הנ"ל מובאות האמונות בתחיית המתים, בעולם כתבה הבאה ובמשיח.

כדלקמן הביטויים המזוהים ביותר שיש להן האמונה היהודית, ביטוי שהוא פסוק בתורה, הינה "שמע ארץ, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה כביטוי לאמונה בעיקר השם שלו, כאמצעי לזיהוי בפני יהודים שונים, והשמיעו את המקום כאות לדבקותם בתורה, ואפי' בזמן מוות הכול על קידוש השם.

בריאת העולם
בספר בראשית מסופר באיזו דרך נברא העולם בשישה עת. 4 לחומרים אלו מתואר ימים שביעי אשר בו שבת ה' ממלאכתו. מניין עם הזמן בו מהווה לבריאת האתר בטבע (שנה שעבר זמנו בריאת כלי הראשון), על-פי חשבון המופיע בספר מבנה רוב (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). עם הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו הנו השנה ה-5,776 לבריאת האתר בטבע, על-פי הערך הללו.

לאורך המתואר בספר בראשית, נברא אדם אחרון ביום השישי, ככתר הטבע במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ואחרי בריאתו מתפעל יממות השביעי זמנים מנוחה (יום השבת). כעבור חטא עץ הדעת גורש מי מגן עדן, וכך התחילה שושלת האדם.

בהתאם חלק מחכמי ופרשני התורה, ובינהם הרמב"ם וכל חכמי הקבלה, סיפור האתר בטבע וגן העדן אפי' היא בסוד "מעשה בראשית".

הלכה

תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) שישה חומשי אומנות מיוחדת, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום אדיב, קופסה בקרב אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים